מעבר מדינה זה רכבת הרים רגשית - למה לשים לב?

לעבור מדינה זה לא רק לארוז מזוודה ולהגיד שלום. זו חוויה עמוקה שמטלטלת כמעט כל רובד בחיים החל מהשפה, התרבות וההרגלים הקטנים, ועד לתחושת הזהות והביטחון הבסיסי.

the-emotional-roller-coaster-of-moving-country-pay-attention-to

הרבה אנשים חווים מגוון רגשות ותחושות בתקופה הראשונה לאחר המעבר. בהתחלה יש התלהבות, הכל חדש, מעניין, מגרה. אחרי כמה שבועות, לפעמים סביב החודש השלישי, משהו משתנה. ההתרגשות יורדת, הקשיים מתחילים לבלוט, ומה שהיה חידוש מרענן פתאום מרגיש זר ואפילו מעייף.במובן מסוים, זה הרגע שבו המציאות החדשה מתחילה להתייצב. המוח שלנו, על פי מחקרים, זקוק לכשלושה חודשים כדי להתחיל "להבין" שזה לא זמני. שככה נראים החיים עכשיו. בשלב הזה חלקנו יכולים להרגיש עייפות, חוסר מוטיבציה, געגוע, חוסר שייכות.

בדרך כלל בין חצי שנה לשנה אחרי המעבר דברים מתייצבים. לא כי הכל נפתר, אלא כי נוצרת שגרה. נבנים קשרים חדשים, נרכשות מיומנויות מקומיות, הרבה משימות של ״התחלה״ הושלמו כבר, והתחושה של תלישות מתחלפת בהכרה, גם אם חלקית, במציאות הנוכחית כ״בית״.

אבל לא לכולם זה קורה באותו קצב ואצל חלק מהאנשים מתעוררים קשיים יותר משמעותיים שחשוב לשים אליהם לב. אם התחושות הקשות נשארות בעוצמה גבוהה או מתחילות לפגוע בתפקוד היומיומי, בעבודה, בלימודים, בקשרים חברתיים או זוגיים, ייתכן שמדובר ביותר מקושי הסתגלות זמני. 

גם אם זה נשמע כבד, יש מה לעשות. הטיפול בקשיים האלה הוא לרוב ממוקד, קצר מועד, ומכוון לעיבוד הקושי וחיזוק כוחות ההתמודדות. 

חשוב גם לדעת שאנשים עם פחות תמיכה רגשית או משפחתית, או רקע של טראומות קודמות, חרדה או דיכאון, עלולים לחוות מעבר מדינה כטלטלה עמוקה יותר. זה לא מעיד על חוזק או חולשה. זה פשוט חלק מהסיפור האישי.

לפעמים רק להבין שהתהליך הזה נורמלי, כבר נותן אוויר לנשימה. ולפעמים צריך יותר מזה. אז אם אתם מזהים שתקופה ההסתגלות מתארכת אצלכם וגורמת לשינוי מתמשך כמו מצב רוח ירוד, מוטיבציה נמוכה, פחות הנאה מדברים שהסבו לכם הנאה בעבר, או קושי במערכות יחסים, פנו לעזרה מקצועית. אין בכך בושה אלא דרך להקל על עצמכם ולחיות חיים מלאים.